Definition
▶
顶
dǐng
指某物的最上面部分。
מציין את החלק העליון של משהו.
▶
这座山的顶很高。
zhè zuò shān de dǐng hěn gāo.
הפסגה של ההר הזה גבוהה מאוד.
▶
我把书放在桌子的顶上。
wǒ bǎ shū fàng zài zhuōzi de dǐng shàng.
שמו את הספר על החלק העליון של השולחן.
▶
树的顶上有很多鸟。
shù de dǐng shàng yǒu hěn duō niǎo.
על גובה העץ יש הרבה ציפורים.