Definition
▶
تَفَوُّق
التفوق هو حالة من التميز والقدرة على تحقيق نتائج أفضل من الآخرين في مجال معين.
ההצטיינות היא מצב של מצוינות ויכולת להשיג תוצאות טובות יותר מאחרים בתחום מסוים.
▶
حقق الطالب تفوقًا في دراسته هذا العام.
haqaq al-talib tafawwuqan fi dirasatihi hadha al-'am
הסטודנט השיג הצטיינות בלימודיו השנה.
▶
تعتبر شركة التكنولوجيا هذه رمزًا للتفوق في الابتكار.
tu'tabar sharikat al-tekhnulujia hadhihi ramzan lil-tafawwuq fi al-ibda'a
חברת הטכנולוגיה הזו נחשבת לסמל להצטיינות בחדשנות.
▶
يسعى الرياضيون دائمًا لتحقيق التفوق في المنافسات.
yas'a al-riyadiyyun da'iman li-tahqiq al-tafawwuq fi al-munafasat
הספורטאים תמיד שואפים להשיג הצטיינות בתחרויות.