Definition
▶
تَحطيم
taḥṭīm
تَحطيم هو فعل يعني كسر شيء أو تدميره بشكل قوي.
תַּחֲתִית זהו פעולה שמשמעותה לשבור או להרוס משהו בעוצמה.
▶
شهدنا تحطيم الزجاج في الحادث.
shahadnā taḥṭīm al-zujāj fī al-ḥādiṯ.
עֵדינו לשבירת הזכוכית בתאונה.
▶
كان هناك تحطيم في المبنى القديم.
kān hunāk taḥṭīm fī al-mabnā al-qadīm.
היה שם הרס בבניין הישן.
▶
تحطيم الأرقام القياسية يتطلب جهداً كبيراً.
taḥṭīm al-arqām al-qiyāsiyyah yaṭṭalib juhdan kabīran.
שבירת השיאים דורשת מאמץ גדול.