Definition
▶
입
ib
입은 사람의 얼굴에서 음식을 먹거나 소리를 내는 데 사용하는 기관이다.
פה הוא האיבר שמשמש לאכילה או להפקת צלילים בפנים.
▶
나는 입이 아파서 음식을 먹기가 힘들다.
naneun ip-i apaseo eumsig-eul meog-gi-ga himdeulda
אני סובל מכאב בפה ולכן קשה לי לאכול.
▶
그 사람은 큰 소리로 입을 벌리고 노래했다.
geu saram-eun keun soli-ro ib-eul beoligo noraehaetda
האדם הזה פתח את הפה שלו בשאגה ושר.
▶
아이들은 입으로 말을 하며 놀고 있다.
aidul-eun ib-euro mal-eul hamyeo nolgo itda
הילדים משחקים ומדברים עם הפה שלהם.